FUCK YOU ALL
אני אספר מן הכתב, שיהיה מדוייק ! על סרט תיעודי אחד שלא עשיתי.
זה קרה בערב סתוי לפני כשנה וחצי. פארק הירקון.
בעיצומה של הצעדה היומית שלי עצרתי פתאום. ראיתי משהו שזעזע אותי.
התקרבתי. לפני ניצב שלט שכך נכתב עליו בשלוש שפות–
"במיתחם זה, חל איסור על הבערת אש ומנגל, מלבד במקומות המיועדים לכך.
אסורה כניסת אופנועים וסוסים והקמת מתקנים מתנפחים.
אמנם לא היתה לי שום כוונה להכניס לפארק סוסים או מתקנים מתנפחים..
וגם חלילה לא להדליק אש במקום אסור. ובכל זאת נאלמתי דום. השלט
המשמים הזה פנה אלי ישירות והקפיא את דמי.
על גבי הטכסט המימסדי הזה , הלקוני נכתב גרפיטי בגדול , בטוש שחור,
נחוש וקשה -
FUCK YOU ALL
היה ברור לי שהטכסט האלים הזה מכוון אלי. ישירות אלי. רק לי.
לא היה בזה הגיון. אחרי הכל הוא כתב ALL כלומר כולם. ואני התעלמתי
מן המילה ALL .כלומר כולם ! .הרי יכולתי לעבור על פני השלט בשריקה
עליזה של נעימה מתוך חליל הקסם של מוצרט. אבל לי היה ברור - זה מכוון אלי.
מבחינתי אני הייתי ה ALL הזה.. מישהו שונא אותי. למה ? מה עשיתי לו ?
במה בדיוק מאשים אותי המנוול הזה. מניין בכלל ידע שאני אשם ?
איך אמצא דרך לחמוק מן התוקפנות שלו. מן ההאשמה הלא ספציפית הזאת.
התת מודע הפשרן החמקמק שלי, מצא מיד פיתרון.
הביטוי FUCK YOU ALL אמר לי התת מודע שלי, הוא נבואה.
יש לקבל את המילה FUCK כפשוטה. הרי זו היא מילה מלאה רוך. בגלל הגלולה והקטנת השפעת הדת, כך חוזה הנביא- צייר הגרפיטי הזה, שבעוד כמה עשרות שנים
בפארק הזה , תחת כל עץ רענן, ופחות רענן, על כל גבעונת, מאות זוגות יקיימו כאן
יחסי מין בעירום. מבלי להתבייש, מבלי להסתתר. כמו שהיום עושים מנגל.
אבל כמובן - רק במקומות המיועדים לכך.
פתאום נכלמתי. איך יכולתי להתעלם מהמרכיב האלים והגס שקיים במלים הקשות
FUCK YOU ALL , אני מתבונן בעצמי. כמה מהר חמקתי מהתמודדות עם ההאשמה המובלעת שלו להזיות סקס נלעגות
ואז, במקום לייסר את עצמי. חמוש בזעם מחודש במצלמה דיגיטלית, יצאתי לחפש
את אמן הגרפיטי שהטיח בי מה שהטיח. ואמנם גיליתי סימנים, חשפתי כתובות זהות
ברחבי הארץ. מצאתי אפילו את השיר שממנו לקוח המשפט FUCK YOU ALL. אבל את האדם הזה לא מצאתי. הרמתי ידיים.
לרגעים נדמה היה לי שאני עצמי שירבטתי את הכתובת הזו .
יוצר סרט תיעודי, יותר משהוא מסתכל בבני האדם שאת חייהם הוא מספר –
הוא מתבונן בעצמו.
תקוותו הנואשת היא, שגם הצופים יהרהרו בעצמם, בשעה שהם מתבוננים בסרט.
לעתים נדירות, אולי לעתים נדירות מאד, זה אמנם קורה.
בערב יום הזיכרון האחרון, במהלך הצעדה היומית שלי ,חזרתי אל השלט ההוא בפארק
הירקון. נשארו עליו רק שרידים מעטים של הכתובת האלמותית, הנואשת .FUCK
. YOU ALL
נראה שהחמצנו את השעה.
חיפשתי מישהו שיתאים לסטיריאוטיפ. למשל תייר אנגלי, צעיר, מקוקע.
טבעות באפו ובאוזניו. שונא את כל העולם ! מישהו סידר אותו, גנב את כספו דפק אותו.
בימים הרחוקים ההם, לפני כחמישים שנה הייתי במאי של COUNTER. מד חומר הגלם.
חומר הגלם היה יקר ומצומצם ופעמים רבות מצאתי את עצמי נועץ עיניים ב
COUNTER שבמצלמה, מגלה שעברתי את כמות חומר גלם המוקצבת לי ונושך שפתיים.
היחס היה אז בין שתיים לחמש שעות צילום לשעת סרט סופי. מאז עידן הוידיאו היחס
השתנה באופן קיצוני. כיום כדי לבנות סרט בן שעה אפשר לצלם מאה שעות.
התוצאה היא שהסרט תלוי יותר בזוויות הראיה של הבמאי והעורך.