פתיחה להקרנת "דיבוקים" בחיפה

. חברי, ידידי, מכרי ויקיריי ואילו שיהיו יקירי לאחר 

שיצפו בסרט. שלום לכולכם. 

לפני שנים אחדות עשיתי סרט שנקרא "מותר לי לחבק אותך?" 

קבוצת שחקנים ובראשה הבמאית נולה צ'לטון והמחזאי איציק 

ווינגרטן, חקרה את עולמם של ההומלסים. באחת הפגישות,

האלה , קבוצת השחקנים ישבה על הרצפה ושוחחה עם 

בחור רוסי הומלס. בחור יפהפה, עטור זקנקן בלונדיני 

קצר, כבן 26. גובהו  היה כ2 מטרים. אחד השחקנים ביטא את 

ההזדהות שלו עם הבחור.ו אמר לו – איך ייתכן שאדם כמוך,

נבון, שנראה כמו אציל רוסי יוצא ישר מהספרות הרוסית

הדרדר למצב כזה.

הבחור נעץ  בו עיניים והפטיר– אתה שחקן . שחקן הוא לא 

בן אדם. בכל פעם, בכל הצגה, בכל ערב – הוא מישהו אחר.

הקולנוע אוהב לראות תהליכים.    

בצילומים של "דיבוקים", החזרות נמשכו כחודשיים וחצי. מתוכם צילמנו כ14 יום.

מתוך כ40 שעות צילום ערכנו סרט שאורכו 63 דקות.

לא נגענו אלא בקצה קצה ממה שהבמה הזאת חוותה במהלך

 החזרות.

לא נותר לנו אלא להודות לתיאטרון גשר שאפשר לנו להיכנס

 באופן חופשי לכור ההיתוך של החזרות. המקום הלוהט שבו 

הפלדה מתעצבת מבלי להסתיר מפני דבר ומבלי להתערב 

בתוצאה בשום דרך.

אני מבקש להודות לקרנות השונות שהסכימו להכנס לפרויקט

 הזה לפני שרקם עור וגידים.

לזיו נווה מקרן גשר, לאנשי קרן אביחי, לרבקה מן הרשות השנייה

ולמפעל הפיס.

אני רוצה להודות לעורך ראובן ברודסקי , לעורכת תניה שוורץ

 ולמוזיקאי אבי בנימין.

תודה לכם שהגעתם .