top of page

פשעי מלחמה: הצנזורה ואני

  2.6.12



שלום רב ותודה שבאתם. 

רוב חיי המיקצועיים עבדתי כבמאי בערוץ הראשון. הערוץ שהיה היחיד בעצם על המסכים בבית 

הישראלי המצוי במשך למעלה  מ 30 שנה. מרבית השידורים זכו לרייטינג של מעל מ %  90. 

ערוץ 2  עלה לאויר ב  1993 ולקראת סוף המילניום היה ברור שערוץ 1 גווע. 

סדרת דרמה נסיונית שעשיתי בערוץ הראשון נכשלה ברייטינג באופן  מביש. 

היה בי זעם וכאב וחיפשתי דרך לבטא אותם באופן יצירתי. 


פניתי לסופרת בתיה גור והצעתי לה לכתוב סדרת דרמה לטלויזיה על פרשת רצח סדרתי שמתרחשת 

בערוץ טלויזיה בישראל. הערוץ היה פיקטיבי, כמובן.

בהתחלה היא הססה. אחר כך הסכימה. הצטרפו אלינו אסף אמיר המפיק, ואסף ציפור כעורך תסריט. 

הסדרה  שודרה בערוץ 2 טלעד בחנוכה,  ונקראה "רצח, מצלמים".

קטע מסוף הפרק השני. המקום לישכת מנהל הטלויזיה:


רצח מצלמים פרק ב  מ  00:59:45עד 1:02:53  


רצח נורא. הוא בוצע באמצעות מסור חשמלי עגול שחדר לצווארו של מנהל הטלויזיה.

השחקן מיקי ורשביאק.  

אני נזכר בתהליך הכנת הסצנה. המאפרת עמדה וטפטפה טיפות אחדות של נוזל דמוי דם 

על צווארו של מיקי. ביקשתי שתוסיף טיפות אחדות. היא הוסיפה וזה לא נראה לי מספיק. 

אחרי הכל הרצח בוצע על ידי מסור חשמלי המסתובב בעוצמה רבה . בפרץ יצרי עז ביקשתי 

מן הצוות לשפוך עוד ועוד נוזל דם על ראשו של מנהל הטלוויזיה, דם רב על העיתון שלפניו, 

הרבה דם על כלי הרצח , דם רב על הקיר שמאחוריו. 

מרוב התלהבות רצחנית ביקשתי אפילו לטפטף כמה שורות של טיפות עדינות על פניו של 

מנהל הטלויזיה השחוט.  

כך התברברתי לא מעט. רק כשהערפד הרדום שבי בא על סיפוקו, רק אז התחלנו לצלם .


זמן רב שאלתי את עצמי למה השתוקקתי כל כך להקיז דם.  אני, אחרי הכל, שוחר שלום מובהק, 

כמעט פציפיסט - מי שמסיט את ראשו ועוצם את עיניו כשעל המסך מוצג תקריב של קצה מחט של מזרק 

נוקבת בהחלטיות עור של אדם. אדם שאינני מכיר.

 והנה אני, השתמשתי בהזדמנות האמנותית שנקרתה לי כדי להקיז דם. אבל זה לא רק אני.

כמות הדם המטורפת המתפרצת מצידי המעלית ב"הניצוץ" – קובריק. 

במאי של הסרט הפציפיסטי – שבילי התהילה. 

ביצירת האמנות אנחנו מוציאים משהו שקיים עמוק בתוכנו. 

אולי כגודל תשוקה הרצחנית המודחקת שלנו, כך גודל הזוועה שאנו חשים כשרצח כזה מתרחש 

לעינינו.  החרדה מפני התשוקה הרצחנית הזאת כשהיא מתבצעת הלכה למעשה.


בעת האינתיפאדה הראשונה  ביימתי סרט תיעודי שנקרא הסרט שלא היה ושעסק בחקירות ובעינויים 

של פלסטינאים.

הוא נפתח בערך כך.


מ 00:00 עד 00:01 בערך

bottom of page