מלחמה בלבנון באוגוסט
לידידי , אנשי הקולנוע החתומים על קול קורא כנגד גילוי הדעת שנכתב על ידי אנשי קולנוע אחדים – ואני ביניהם - לבמאים לבנונים ופלסטינאים .
עיקרי הטענות שלכם היו שהמכתב שלנו מוסרני , חד צדדי , הזוי , בלתי פטריוטי ונובע משנאה עצמית . תגובה פבלובית אוטומטית לפעולות צבאיות של ממשלת ישראל המגינה על חיי אזרחיה .
ברשותכם ,אני מבקש להגיב.
- על הטענה שהמכתב שלנו מוסרני - אם אני מבין נכון , הביטוי מוסרני מתייחס לשימוש דמגוגי בנימוקים מוסריים . בדרך כלל ביטוי שנאמר כנגד יריב .
אין מה לעשות – ההרס וההרג שזרענו בלבנון בראשית המלחמה (מועד פרסום המכתב שלנו) היה מעשה בלתי מוסרי . בעליל. גם חטיפת החיילים על ידי החיזבאללה היה ,כמובן ,מעשה בלתי מוסרי , אולם
היא לא חרגה מכללי ההתנהגות המטורפים של מעשי האיבה במזרח התיכון הנעשים גם על ידינו .
התקשורת הישראלית והצנזורה הצבאית ממדרים את האינפורמציה בנושאים אלה בהתאם למה שנראה להם כאינטרס הציבור - מבליטים ומדגישים את מעשי הזוועה המופנים נגדנו וממתיקים או מתרצים את אלה שלהם .
התוצאה – למרות הדימוי של ישראל כמדינה דמוקרטית , האזרח הישראלי איננו מקבל תמונה מלאה
של המציאות הנוגעת לו והשיפוט שלו מוטה .
כך קיבל רוב הציבור הישראלי כמובנת מאליה את ההנחה שחטיפת החיילים היא אירוע חסר תקדים , מעשה בלתי מוסרי נורא שמותר בעטיו לשבור את כללי המשחק לחלוטין .
גם הפצצה רבתי חסרת אבחנה , כמעט , של ארץ שכנה .
לא הייתי מתפלא אילו חלק נכבד מן הציבור הישראלי היה מצדיק מוסרית הפעלת נשק כימי כתגובה
על החטיפה ..
השיפוט המוסרי יסודו באפשרות להעמיד את עצמך ואת יריבך זה מול זה כשווים .להסתכל על שניכם מלמעלה.לפי הקריטריון הזה , אני משוכנע שרק בריון שכונתי אלים הורס את הבתים בסביבה משום שאחד השכנים פצע אותו ברגל.
מאידך , יתכן כמובן , שהבריון הזה איננו כל כך אלים , בעצם . שהוא לא כזה גיבור . שהוא נבהל פתאום מן הפציעה הכואבת . יתכן שהוא חושש שהפציעה הזו היא סימן לבאות ושהאלימות שלו מבטאת חרדה .
אלא שכאן אנו חורגים מתחום האתיקה שהיה תחום הדיון שלנו עד עתה .
כאן , כמובן , מגיע תורו של האינטרס .
האם אמנם היה זה אינטרס ישראלי לצאת למלחמה בלבנון 2006 ?
אנחנו החתומים הואשמנו בחוסר פטריוטיות. בפגיעה באחדות.
בבקר ה 28 ביוני 1914 , נרצחו יורש העצר של הממלכה האוסטרו הונגרית פרנץ פרדיננד ואשתו
בעת שמרכבתם נעצרה לרגע ברחוב בסרייבו. בעקבות הרצח הזה החלה מלחמת עולם שבה נהרגו
בין שמונה עד עשרה מיליון אנשים . רובם הלכו לעולמם כשהם בטוחים שהם נלחמים מלחמה שאין צודקת ממנה ..
הזוועה שבמלחמה ההיא התגלתה לעין מיד. הטמטום שבה נחשף במלוא הדרו רק לאחר שנסתיימה.
ברבות הימים הסבירו היסטוריונים מלומדים את התהליכים הפוליטיים הבלתי נמנעים שהביאו להתפרצותה .
אגב , שמו של רוצח יורש העצר ואשתו , היה פרינציפ . גברילו פרינציפ .
בשנת 1982 השתלמתי בלימודי מדיה באוניברסיטת הרוורד . שבועיים לפני שהחלה מלחמת לבנון ,
פרסם חברי לכיתה , עיתונאי בלגי העוסק בענייני המזרח התיכון , מאמר בכריסצ'ן סציינס מוניטור
שבו טען שישראל עתידה לפתוח במלחמה בלבנון בעתיד הקרוב. אמרתי לו שהדברים שלו נראים
לי מופרכים .
ימים אחדים אחר כך ההיסטוריה סיפקה לישראל את הטענה המתאימה .שגריר ישראל בלונדון
נפצע מירי אנשי אבו נידאל . ישראל יצאה למלחמה . חברי הבלגי צדק . זו לא הייתה הפעם היחידה
שפרוגנוזות של עיתונאים זרים מקרב ידידי לגבי ישראל , התבררו בדיעבד כנכונים יותר משלי.
מעצבן .
שטיפת המוח ההדדית שאנחנו מנהלים כאן זה לזה מעוורת את עינינו . מה שאיננו לפי התפיסה שלנו
נראה הזוי . אידיוטי .
אני חושב שזה היה בשנת 1951 . כשהייתי בכיתה ה' בבית ספר הכרמל , מורה לתנ"ך בשם הלוי
(את שמו הפרטי אינני זוכר) כתב על הלוח באותיות לטיניות את המשפט הבא –
CI VIS PACEM PARA BELLUM .
הוא היה גוץ והיו לו פנים גרומות וצרות , הוא לבש חליפות מרופטות , ואינני בטוח שצחצח את נעליו
כמו שצריך אבל אני זוכר את עיניו היוקדות כשנטל גיר לבן וכתב את פירוש המשפט בעברית -
"הרוצה בשלום ייכון למלחמה".
אחר כך , בחמת זעם העביר קו עבה על המשפט ובקול ניחר הכריז לפני תלמידים עברים בני אחת עשרה בבית ספר תל אביבי במדינה שרק החלה את צעדיה –
"המשפט הזה הוא אם כל חטאת!" זעק הלוי ," בגלל התפיסה העומדת בבסיסו פרצו מרבית המלחמות !
מי שמכין עצמו למלחמה מכין את עצמו למלחמה , לא לשלום. "
יש תפקיד אחד לממשלה – למנוע מלחמה . כל שאר תפקידיה טפלים . בעיקר יש למנוע את האשליה
שהמלחמה שלך צודקת . או שהמלחמה באה למנוע מלחמה קשה יותר .