לזכרו של דוד פרלוב

דוד פרלוב ביקש שנרקוד צ'רלסטון בהלוויה שלו . לא רקדנו .

צריך היה להראות שהחיים מנצחים .

שדוד המופלא , המיוחד הזה , הבלתי צפוי הזה - חי . יישאר חי. 

הוא בן 73 במותו . רוקד צ'רלסטון .

מחאה של העצמות המתות . העצבים הרוטטים . 

השרירים הנמתחים עד קצה גבול הקצב . 

השרירים התוססים . החיים .  

מחאה נגד הסוף הנורא הזה . 

הבס הפורטוגזי של האב הרוחני של כולנו  מתופף באוזני מעבר 

ליום-יום הסתמי , האפרורי , המתחשבן . המת .

צ'רלסטון .  

אבן של צ'רל.

אבן על צ'רל .

מתחת לכל זה יש משהו שלא ימות לעולם . 

הזעם .

אני רוקד איתך . דוד . מה שלא עשיתי ולא עשית.

למה לא רקדנו .

אינני יודע מה זה צ'רלסטון . נדמה לי שזורקים בו את הרגליים 

באופן עקום . נלעג . מין מרד של הגוף  נגד המגבלות של עצמו .

צ'או מאסטרו .