חלומות

 18.4.17

אני פותח את דלת הכניסה. בפתח עומד איש שמגיש לי טופס או מכתב מונח על קרטון. 

הוא דומה מאד לאבא. רק נמוך יותר ורחב יותר. כעבור שניות אחדות דמותו מתפוגגת

במעין ענן או ערפילים. 

(בערב דיברנו עם דני גרא על הורינו על גבי ובכלל)

לפני כן בחלום, התבוננתי בציור או שרטוט בשחור לבן של חיילים רוסים (?) מאובקים 

עייפים, בעת מנוחה . אחד מהם, חייל שלראשו בלורית בלונדינית (אני ? דליק ?) שעון אל משאית. 

רגלו יחפה. אני מקיש על ציפורן האגודל (הבוהן ) ונשמע קול של פעמון. החייל היושב לצידו מפנה את ראשו אלי ומחייך. אני מופתע – הרי זה ציור לא סרט.